תורת הבחירה
בהנחה שישנה נשמה, הרי שהיא אינה נמצאת במצב מוחשי ונמדד ע"י מדדים גשמיים כמו משקל, נפח וזמן. אם כן מהי בעצם?
ניתן לדמות אותה לאויר הנמצא סביבנו - לא ניתן לתפוס או לראותו, אך הוא בהחלט מורגש.
האויר נמצא כל הזמן בתנועה והוא נכנס ויוצא מהכלי.
לצורך העניין, הגוף הוא הכלי אליו נכנסה הנשמה.
במותנו עוברת הנשמה הלאה לגוף הבא.
אם הנשמה היא בעצם נצחית, הרי שהמסע שלנו לא מתחיל בחיים אלו וגם לא מסתיים בהם.
אם כך, נשאלת השאלה מה ייעודה של הנשמה במעברה מגוף לגוף?
ייעוד כל הנשמות יחד, וכל אחת לחוד, הינו התעלות לתודעות גבוהות יותר, אל השלמת המסע הכולל. מימוש הפוטנציאל, המלא, הגלום בנו.
מחיים אחד לשני ניתנת לנו בחירה לגדול, להתפתח ולהעצים את הקיים בנו.
לצורך גדילה זו עלינו לבחור את התסריט והדמויות עימן נוכל לעשות זאת.
רק הנשמה שעברה מסע כל כך ארוך, זוכרת ומודעת, יכולה לעשות זאת.
אדם שחי רק חיים אחד לא יכול להגיע לבחירה גבוהה, מודעת באמת.
אם ניקח את כל התכונות של בני האנוש, לכל אורך ההיסטוריה, ונרצה להתפתח,
אזי נוכל לזמן את התסריט הנכון לנו לגדילה.
אנו בוחרים זמן, ארץ, הורים, גוף זכר או נקבה, אחים ואחיות, כישורים מול חולשות ודרך להגשמה. יש לנו תחושות של ידיעת הדרך כבר כשאנו קטנים, והיא הופכת לפעמים קשה ומסובכת מול הסביבה, והכל כדי להצליח ולהתעלות.
ישנם מעין היזכרויות קטנות לגבי עברנו, ורגעים של הארה לגבי עתידנו.
כשאנו במסלול הנכון, ישנה תחושה של התרגשות, כאילו הדברים נעשים מכל הנשמה.
